,יתַל ַבּ ִ ֵמ ֵע ֶבר ,ָשׁם
,ָבּ ֹא ֶפק
ָה ִא ְלּ ִמים יּי ֶהםַח ֵ ֶאת ַח ִיּים
ָהעוֹ ִטים ,ַה ִנּ ְשׁ ִפּים ֶה ָהִרים
,אָ ֹפר ְבּ ָצ ִעיף סוֹ ָדם ֶאת
יתַה ַבּ ִ ְלִר ְצ ַפּת וּ ִמ ַתּ ַחת
,ַה ְטּ ִמיִרים ַח ָיּיו ֶאת ַחי
,ַה ְמ ֻי ָח ִדים ַח ָיּיו ֶאת
,ֶה ָע ָפר
ְבּתוֹכוֹ ֶשׁ ָטּמוּן ַמה ְו ָכל
... ַמ ְע ָינוֹת ,ָשָׁר ִשׁים ,ְזָר ִעים
...................
ְשׁפוּ ָכה ְס ָת ִמיוּת ֶשׁל ֲאֶר ֶשׁת
— ַה ֵכּהוֹת ֲא ָב ָניו ְפּ ֵני ַעל
.ִבּ ָטּחוֹן ִכּ ְמ ַעט ֶזה ְו ֲהֵרי
“היש ן הבית” ,זלדה —
Th ere, beyond the house,
on the horizon,
the loft y mountains, wearing
their secret as a gray veil,
live their mute lives,
and beneath the fl oor of the house
the dust
lives its hidden life,
its unique and solitary life,
along with all that is hidden in it —
seeds, roots, springs . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
An expression — uncertainty, just so — is poured
over the surface of its dark stones —
and aft er all, that is almost faith.
— Zeldah, “Th e Old House,” in Shirei Zeldah
(Tel Aviv: Haqqibbutz Hame’uchad, 1985), 9
Translation by Benjamin D. Sommer